עו"ד פסיכולוג ד"ר ינון היימן, תעבורה, משפט פלילי ופסיכולוגיה משפטית

 
 



 
 




להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


 

 

ינון היימן, עו"ד פסיכולוג
 
מטה קוגניציה:
 
מטה קוגניציה הוגדרה ע"י פלבל ב- 1976, כחשיבה ברמה גבוהה וכוללת פיקוח על מיומנויות חשיבה, תכנון, ניווט הבנה, הערכת התקדמות, וכדומה. יכולתו של הפרט לחשוב על החשיבה שלו ולהיות מודע לתהליכי חשיבתו. לדעת את המידע הנדרש לצורך המטלה, ולדעת להשתמש בכלים המתאימים הדרושים לביצוע המטלה.
 
המטלה הרלבנטית לענייננו היא פסק דינו של השופט, הכלים המתאימים הדרושים לביצוע המטלה הם העובדות, החוק, הפסיקה והצדדים.
 
המערכת המשפטית בכלל, והמערכת הפלילית בפרט, מציגות עצמן באור אובייקטיבי, הנסמך על אמון הציבור, ועל הסברה הרווחת כי אדם מורשע בפלילים אך ורק אם הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר. 
 
האם החלטה שיפוטית היא לוגית במהותה ובעיקרה, האם אין ההחלטה השיפוטית בסופו של יום מהווה שעטנז של אישיות, דעות קדומות, מזג, מוצא ורקע של השופט ? האם שופט מודע לכל שלל הגורמים המובילים לפסיקתו הסופית? האם האווירה הלעומתית והקשה שבין שני האידך גיסא אינה משפיעה על בית המשפט ועל החלטותיו ? האם יש השפעה מכרעת לתקשורת? מה הוא משקלו של סנגור מוכשר בהחלטת בית המשפט? האם דמיון אתני ומעמדי בין השופט לבין הנאשם יכול לסייע לנאשם או לעמוד לו לרועץ? [קיימות גישות בפסיכולוגיה הגורסות שהתנהגות האדם הינה דטרמינסטית ברובה, כלומר שהתנהגותו והחלטותיו של האדם מוכתבות לו ע"י מכניזם פנימי שהאדם אינו מודע לו ואינו יכול להתנגד לו (הגישה הפרוידיאנית, הגישה הביולוגית)] – האם לגישה זו יש מקום בבדיקה ביקורתית של החלטות שיפוטיות?
 
אחידות בענישה:
 
בישראל קיימת טענה נפוצה בדבר העדר קו ענישה אחיד אצל שופטים שונים. יודע כל סנגור ותיק, עת הוא נכנס בשערי בית המשפט, לאולמו של שופט ספציפי, אם שפר מזלו, אם לאו, אם עסקינן בשופט מחמיר, אם רחמן, אם קפדן, אם מקפיד על פרוצדורה ואם עוסק במהות.
מאמרו של פרופ' כרמי "המעורבות של תהליכים תת הכרתיים בהליך השיפוטי" מביא מחקרים ביחס להעדר אחידות בענישה אצל שופטים שונים. המאמר מביא את מחקריו של אברסון אשר נעשו בבית משפט השלום בניו יורק. במחקרים אלה התגלה ששופט אחד הרשיע 97% של נאשמים בעבירות שכרות, להבדיל משופט מקביל שהרשיע 21% בלבד מן הנאשמים שהובאו בפניו על עבירה זהה. מחקר נוסף אותו מביא פרופ' כרמי במאמרו מצא ששופט ספציפי נהג להטיל מאסר מותנה ופיקוח קצין מבחן על 52% מן הנאשמים שהורשעו על ידו, בעוד עמיתו נהג כך לגבי 4% מהנאשמים שהובאו בפניו בלבד.
אין ספק שהבדלים משמעותיים אלה משקפים את אישיותו השונה, את עולם מושגיו ואת ערכיו השונים של כל שופט ושופט.
 
אפליית מיעוטים:
 
נושא זה של אפליית מיעוטים בעולם המשפט נחקר רבות הן בארה"ב והן בישראל. מדינות בהן קיימת קוטביות גבוהה מאוד בין לאומים, עדות ואוכלוסיות שונות.
 
הבסיס לאפלייה מקורו במחקרים המצביעים באופן חד משמעי שיש קבוצות שנתפסות כאוכלוסיות פרובלמטיות בעלת אוריינטציה של עבריינות. מעניין לציין שקבוצות אלו מפנימות את העובדה שהן נתפסות כקבוצות עברייניות. מחקר מוביל שבוצע בישראל ע"י פישמן, רטנר ווימן מצא שישראלים מייחסים עבירות חמורות יותר לאנשים עם חזות ערבית. גם נחקרים ערבים העריכו, כי אנשים בעלי חזות ערבית ביצעו עברות חמורות יותר. השאלה היא האם השופטים חפים מהערכה זו, אם במודע – שם יכולים השופטים לנטרל הערכה זו, ואם בתת מודע – שם נטרול ההערכה כמעט בלתי אפשרי.
 
עוד נמצא, שככל שהדבר נוגע להוצאות להורג בארה"ב, הרי שקיימת אפליה בין שחורים ללבנים. היד קלה יותר על ההדק, או על המתג, כאשר מדובר בשחורים.
 
מירב תשומת הלב הופנתה לאי שוויון בהכרעות המתקבלות בבתי המשפט בשלבי ההרשעה וגזר הדין. מחקר מרכזי בנושא נעשה על ידי פטרסיליה בשנת 1983, שמצאה שנאשמים היספניים ושחורים קבלו עונשי מאסר חמורים יותר מאשר נאשמים לבנים, זאת כמובן תוך פיקוח על סוג העבירה ועל עברם הפלילי של הנבדקים.
 
בישראל נעשו מחקר מקיף ע"י כהן ופלמר. המחקר בדק קבלת החלטות הנוגעות להפניה לקצין מבחן ומצא שבעוד שפיקוח של קצין מבחן הוטל ב 44.8% מהמקרים של נבדקים יהודים, הרי שהחלטה דומה לגבי נבדקים ערבים התקבלה רק ב- 17.5% מהמקרים, זאת תוך פיקוח על חומרת העבירה. כלומר אין ספק קל שבקלים נוכח נתונים אלה שהמערכת המשפטית הישראלית אינה תולה תקווה רבה בשיקומו של אסיר ערבי בפיקוח קצין מבחן.
 
מחקר נוסף שבוצע בשנת 1988 ע,י קרמניצר וחסין, מצא שככל שהדבר נוגע לעבירות תעבורה הרי שעונשים חמורים יותר כגון שלילת רישיון הוטלו על נאשמים ערבים בשיעור של 61.9%, לעומת 24.1% בלבד מהנאשמים היהודים.
 
 
המחקרים העדכניים ביותר הם מחקריהם של פישמן ורטנר. הממצאים העיקריים הרלבנטיים לענייננו היו בבדיקת ההסתברות להטלת עונשי מאסר בפועל על נאשמים יהודים וערבים שהורשעו בדין. מתוך עיון בממצאים עלה בברור, כי בכל המקרים שבהם מדובר בעבירות אלימות (עבירות, נגד גופו של אדם ועבירות נגד חיי אדם) קיימת הסתברות גדולה יותר להטלת עונש מאסר בקרב מורשעים ערבים לעומת עמיתיהם היהודים. הפערים מגיעים במקרים מסוימים לשיעור של פי שניים, כך למשל במקרה של צעיר יהודי בגיל 25 ללא עבר פלילי קודם, המורשע בעבירה אלימה וההסתברות שעונש מאסר יוטל עליו הנה 8% לעומת 19% במקרה של ערבי בעל אותם מאפיינים. ההסתברות שבית המשפט יטיל עונש מאסר גדלה כאשר מדובר ברווק צעיר (בן 25) בעל עבר פלילי קודם שאף ריצה מאסר קודם אחד, ומגיעה ל- 61% במקרה של יהודי, ואילו במקרה של ערבי בעל מאפיינים זהים ההסתברות שיוטל מאסר מגיעה ל 80%.
עוד נמצא ע"י פישמן ורטנר בהתאם למחקר נוסף שערכו, כי גם אצל שופטים יהודים וגם אצל שופטים ערבים ההסתברות להטלת עונש מאסר על נאשם ערבי גדולה יותר. נמצא כי אצל שופטים יהודים אין ללאום הקורבן השפעה מובהקת, אך אצל שופטים ערבים נמצאה נטייה מובהקת להתייחס בחומרה רבה יותר לנאשם במקרים שבהם הקורבן יהודי.
מחקר נוסף שנערך בחיפה ע"י גזל-איל, סוליציאנו קינן, עינב ושובאש, הראה שקיים קשר בין זהותו האתנית של חשוד המובא להארכת מעצר לבין השופט הדן בעניינו לבין ההחלטה. המחקר הראה, כי הסיכוי ששופט ישחרר חשוד יהודי שהמשטרה ביקשה לעצרו גדול יותר כאשר השופט הוא יהודי. מנגד, לחשוד ערבי עדיף כנראה שעניינו ידון בפני שופט ערבי (שאז סיכויי שחרור הם ככל הנראה גבוהים יותר). (הספק לגבי חשוד ערבי נובע מרמת מובהקות גבולית של הממצא). מדובר במחקר חשוב לענייננו, לנוכח העובדה שבשלב הארכת המעצר, לשופט אין כמעט אינדיקציות באשר לראיות הרלבנטיות בתיק, נוסף לכך החלטות מעצר אינן מקבלות תהודה ציבורית ואינן מתפרסמות באמצעי המדיה המשפטית, לכן מדובר בהחלטות המתבססות לכאורה "על תחושת בטן", אשר כמעט ואינן נתונות לביקורת, להבדיל מפסק הדין הסופי. גם כאן אנו רואים העדפה אתנית ברורה.
 
אפליית נשים:
 
נסיים בנושא אפליית נשים, יש הגורסים שאבד הכלח על סוגיית אפליית הנשים, במיוחד במערכת המשפטית, בה נכון להיום מספר עורכי הדין ועורכות הדין כמעט זהה, וברוב הערכאות אין הבדל מהותי בין מספר השופטים למספר השופטות. אולם בכל פעם שבה מתפרסמות סטטיסטיקות בדבר משכורות ממוצעות של נשים לעומת גברים, הרי שהנשים מצויות בחסר ניכר לעומת גברים. נוסף לכך גם במערכת המשפטית יש הגורסים שעדיין הנשים מצויות בחסר, שהרי בבית המשפט העליון קיים רוב גברי, ורוב שלדת הניהול במשרדים הגדולים עדיין מורכבת מגברים. האם אי שיוויון זה זלג גם למערכת השיפוט? בנושא זה התשובה על פי רוב המחקרים היא חיובית, במערכת השיפוט היום קיימת אפלייה לטובת נשים דווקא, בשל עקרון האבירות הגברי. הטענה היא שקיים עיוות מערכתי (אפליה) לטובת הנשים בבתי המשפט. לדוגמא בשנות ה 70 נטען שקיימת התנהגות אבירית כלפי נשים מטעמו של בית המשפט (chivalry); לאחר מכן סיווגו את האפלייה במיוחד בסיטואציות בהן עסקינן "בפשעים נשיים" - מכיוון שכאשר עסקינן בפשעים שאינם עולים בקנה אחד עם "נשיות", הרי שיש כאן ניפוץ סטראוטיפ והאפליה נגוזה. נטען כי מערכת המשפט נוטה למחול לנשים ולהעניק להן יתרון ע"פ גברים, ככל שהדבר נוגע להליך המשפטי הפלילי. עוד נאמר (בארה"ב), כי נשים לבנות זוכות ליחס טוב יותר ממערכת המשפט מאשר נשים שאינן לבנות, וזאת מן הטעם שהשופטים ועורכי הדין הינם גברים לבנים מן המעמד הבינוני.
נמצא אף כי נשים נאסרות פחות מגברים, וכי אחוז הנשים במתקני הכלא בארה"ב בשנת 1993 הנו 5.5% בלבד.
בישראל בוצע מחקר מקיף וממצה ע"י רינה בוגוש ורחל דון יחיא, אשר מצאו, בין היתר שתקופת המאסר שנגזרת על נשים המורשעות בעבירות כלפי חיי אדם קצרה ב- 50 חודשים מאשר התקופה המקבילה לגברים. נתונים אלו מעידים לדעת החוקרות על יחס מועדף לנשים נאשמות.
 
סיכום ומסקנות:
 
לאור המחקרים והסטטיסטיקות נראה, כי קיימים אלמנטים מטה קוגניטיביים של הטיות אינהרנטיות במערכת המשפט. על השופט להזהיר עצמו חזור והזהר מפני אלמנטים מטה קוגניטיביים אלה, ועל עורך הדין להיות ער להן ולהסב תשומת ליבו של בית המשפט, על מנת שלקוחו לא יצא נפסד.
 
                                                                                   
ינון היימן, עו"ד פסיכולוג


[1] תודות לכבוד השופט (בדימוס), עו"ד אהרון שליין ולעו"ד גדעון נחום על הערותיהם.

 

 


 
Top

לייבסיטי - בניית אתרים